טוב… לא זוכרת איך ומתי זה קרה, שהפכתי לאבשלום קור של החבורה. לא זוכרת בכלל מה הציון שלי בבגרות בלשון. אני בכלל לא מרבה לקרוא ספרים או בכלל לקרוא (אלא אם כן לגלול פוסטים בפיד נחשב קריאה). ועדיין, שערותיי סומרות למשמע מילים שלא נאמרות כהלכה. אני מקבלת חום כשאני שומעת “שתי כיסאות”, או כשאנשים כותבים “אני יגיע/יביא/יאמר/ינסה”. אני החברה השנואה שמתקנת אנשים בקבוצות ווטסאפ ומקבלת בתמורה אייקון עצבני.

אימוג’י עצבני

לצד הרגישות לעברית התקנית והשליחות שאליה נקראתי שלא מרצוני, אני נחשפת לעולם של מילים – אותן לא הכרתי קודם הגיעי אל העיר המובטחת – שדרות. ועל כן, היום אני אעשה סדר לכל מי שלא מתמצאים במילון השדרותי ואפרוש בפניכם מעט מן המילים שקרמו כאן עור וגידים עם השנים. נכון, לא כל המילים הן רק של שדרות, אבל בשביל מי שעוד התרגל לומר “מאאתיים” הן חדשות בלקסיקון.

  • נתחיל עם ביוף

מערכת הצינורות התחתית מתחת לביתנו ושירותינו, הנקראת לפי המילון העברי ביוב. איפשהו בישראל, היה איזה אחד שהתבלבל, לא שמע טוב, עיוות את המילה וזה פשוט נכנס לשפה. ומאז… הרבה מים עברו בביוב. המגדילים לעשות, אומרים גם ביופים ברבים.

  • גרביון/מכנס/תחתון/משקף

כל אביזר לבוש שאמור להלביש זוג רגליים, זוג עיניים וכדומה, מלביש אצלנו רק חצי מהגוף. ניסיתם פעם ללכת עם מגף בודד? אז למה להגיד: “יואו, יואו… ראית איזו נעל מעלפת אנזו הביאו?”. נו, למה רק אחת?

נעליים באות בזוגות

  • קיפוח החיריק והקמץ לטובת הצירה

ובכן, זוהי אחת המכות הקשות שידעה העברית. הצירה עשה מחטף לא קטן והשתלט על שלל מילים. בין הקרבנות: יום רְבִיעִי, נָעֲמָה, סָגֹל וגַּאֲוָוה – הפכו להיות: יום רְבֵעִי, נֵעֲמָה, סֵגֹל וגֵאֲוָוה. יש עוד המון מילים כאלה, אבל לא נלאה אתכם.

  • פטל ענבים, פטל אננס, פטל תות

פרי הפטל החמצמץ המצוי בהרים, לא מבין כיצד זכה לגדולה הזו, שהוא מסמל את כל סוגי המיצים בעולם. אצלנו בעיר פחות מצויה המילה תרכיז, ועל כן, כל מיץ באשר הוא, מקבל את התואר המקדים: פטל.

זה פטל

  • וכמובן הטרלינג…

אם פתאום שכנתך שואלת אותך אם בא לך לבוא איתה להליכה, ושתשימי את הטרלינג, היא לא התבלבלה; מכנסי הטרנינג עברו את אותו שיבוש של הביוף, ולכן, ייקרא שמם בישראל: טרלינג.

  • תקתקתי אצלך ולא היית

לא הבנתי, מה עשית? תקתקתי. האחות הדרומית של נקישה בדלת היא התקתוק. לרוב זה גם מלווה בפתיחת הדלת מיד אחרי התקתוק, כאילו הייתה הנקישה רק עניין קטן של נימוס לפני ההתפרצות הביתה.

חצי נקישה…

  • להשים נר על החלון

אחד הקשים. חייבת להודות. “ניסיתי להשים”, “איפה להשים?” אומרים לשים, או להניח אם אתם מתעקשים על האות ה’. עוד לא הצלחתי להבין אם משתמשי המילה גם הוגים אותה ככה, או שזה רק נכתב להשים. אבל אין לי מה להוסיף בעניין. אבשלום ממש לא יאהב את זה. ממש.

  • לא יכול, יש לי אירוע היום

בעידן שבו אירועים הפכו להיות תחלופה של צ’קים ושטרות איש אל רעהו, כבר אבד העניין במהות האירוע עצמו. לא תשמעו פה “יש לי הערב בר מצווה”, “אני הולכת לברית” או “יוצאת לחתונה” – אלא רק אירוע. זה קרוי על שם ההפקה הגרנדיוזית שעומדת מאחורי ופחות על שם הבית שהולך להיבנות, התינוק שבא בבריתו של אברהם אבינו, או הילד שהגיע לגיל מצוות. פשוט אירוע. נוהגים לכנותו גם: קנס.

מעל 200 שקל ו100 אנשים = אירוע

  • חמתי, כפרה עליה

“ויימלא המן על מרדכי חמה” (מגילת אסתר, פרק ג’, פסוק ה’ – למתעניינים). חמה= כעס. אז נכון, חמותך היא בדרך כלל מקור הכעס שלך, אבל לא נעים גם לקרוא לה ככה. זה ממש לא פוליטיקלי קורקט. מוזמנות לכנות אותה: חמותי, לא חמתי.

  • לפתוח את הצום

זה נשמע לכאורה פשוט. פתיחת צום – התחלה של צום. כמו פתיחת שערים ופתיחת משחק. אבל אל לכם להתבלבל, המונח פתיחת הצום מסמל את סופו של הצום. באופן אירוני. אז תשמרו מקום בבטן לפתיחת הצום.

פותחים עם קפה ועוגה

ובכן, אמרו חכמים: “If you can’t beat them, join them“. אז אני לא נלחמת בתופעה, אני פשוט לומדת אותה. ובשקט בשקט, כשאף אחד לא שם לב, גם אני פולטת איזה ‘מכנס’ או ‘אירוע’. אבל אל תגלו לאבשלום 😊

תגובות

תנו בראש!

avatar
  הרשמה  
Notify of
אירועים קרובים
הרצאה: טל פרידמן
09/12/2019 20:00 מתנ"ס שדרות
הופעה: מאיה בוסקילה
08/12/2019 21:00 מתנ"ס שדרות
לוח אירועים מלא
שלחו אלינו תוכן מקורי

יוצרי תוכן שגרים בשדרות והסביבה?
אתם מוזמנים לשתף אותנו בתכנים שלכם, ואנחנו נשמח לתת לכם במה.
תכנים מכל סוג: סרטונים, סיפורים, כתבות ותמונות.

שליחה
דודא לחורף?