טוב… קבלו סיפור שממחיש בצורה הכי מדויקת את הדבר הזה שנקרא “החופש הגדול”. לפני מספר שבועות, פנה אלי העורך המקסים והחמוד (אני לא מקבל ממנו שקל, אל דאגה) של מגזין “דודא”, אסף ביטון, ברעיון לכתבה על ההתמודדות של הורים עם חופשת הקיץ של הילדים. עשינו כמה ליטושים לסגנון הכתבה, סגרנו שאני עושה את זה וקבענו תאריך סופי לשליחת הכתבה. תכלס, נושא בוער שיש מלא מה לכתוב עליו ונוגע בהרבה הורים צעירים וותיקים כאחד.


אנחנו מדלגים קדימה, שלושה ימים לפני סוף “החופש הגדול”, אסף בודק מולי מה מצב הכתבה ושהכול כמתוכנן. את התגובה שלי כדאי שתראו בצילום המסך שמצורף למטה, זוהי עדות חד משמעית לכך שהמוח שלי התרוקן מכל זיכרון או תוכן במהלך השבועות האחרונים. בלאק אאוט טוטאלי, או יותר נכון רי-סטארט, של כל החלק במוח ששרד לכאורה את מה שרבים מכנים “החופש הגדול”. ראוי לציין שהסיטואציה הזאת חזרה על עצמה עוד הרבה פעמים בשבוע האחרון.

אז אומנם ברגעים אלו ממש החופש כבר מאחורינו ובקרוב נחזור להתלונן על כל הדברים הרגילים בעבודה, בחגים, בכבישים, בביטחון ובמזג האוויר. אבל זה בדיוק הזמן גם לחשוף, לא בפעם הראשונה, מה עובר על הורים לילדים בחופש. או ליתר דיוק על אבות (קאסומים) וסובלים בתקופת הקיץ, שבו המורים בחופשה ארוכה ומפנקת, הילדים באטרף קבוע וההורים תחת התקפה מתמשכת – בלי קשר לקריזות של חמאס בעזה.

יש לי ארבעה ילדים, מהקטן ניצלנו רוב החופש מכיוון שהוא עדיין היה במעון ו-“זכינו” בו רק לתקופה של שלושה שבועות. שלושת ילדיי הבוגרים עברו יותר קייטנות ממה שהייתי כל החיים, פעילויות וימי שיא כאלו ואחרים – שלא היו מביישים אפילו את סיבוב ההופעות של ביונסה באירופה.

ילדים נהנים יותר מביונסה

לא פעם מצאתי את עצמי זרוק על הספה, שאריות קוסקוס בתוך האוזן, כפכפים לא תואמים לרגליי ושלושה מלאכים קטנים שמחפשים עוד דבק – כדי להכין ממנו סליים ארור שנדבק לכל מקום חוץ מלעצמו. ותאמינו לי שניסיתי, ניסיתי להיות אבא חמוד שעושה פעילויות עם הילדים, להיות סבלן ורגוע גם כשחבילת גואש התפוצצה במפגן אומנות מודרנית על כל הסלון. ניסיתי גם לשמור על כוחות אחרי יום ארוך של מרדפים בלונה פארק, בלחות הנוראית עוד יותר של גוש דן.

אני אשקר אם אומר שאין לי גם זיכרונות נעימים (ובודדים) מהימים בהם בילינו כל המשפחה בטיול בצפון; השקט בבית הגיע למחוזותינו לעיתים באמצעות צפייה בערוץ לולי, שריתק למסך את כל החבורה – מגדול ועד קטן.

עכשיו תגידו שאני סתם בכיין, אבל כנסו רגע לקרוקס שלי ותבינו מה נדרש מהורה ממוצע בחודשים הארוכים של הקיץ. אתה נדרש לגלות כישורים של גננת ומורה לאומנות גם יחד, אתה חייב לשלב את זה תוך כדי חשיפת הטבח הסמוי שבך ולאלתר כל יום ארוחת צהריים מזינה ובריאה שכוללת את כל אבות המזון (למרות שבסוף הם אוכלים רק את העוף והשאר נמרח על כל המטבח). ולא לשכוח, לשמור על משמעת של מנהל מוסד לעבריינים ורגישות של עובד סוציאלי (לפחות משהו אחד שממשיך איתי מהעבודה). וזה חברים, דרישות שלרוב ההורים שלא לומר אף לכל ההורים, אין בהישג יד.

אולי קצת ממתקים יעזרו?

פייר, המצב היה כה נואש שהפנטזיה שלי הייתה רק לחזור למשרד, למשימות וליעדים שדורשים ממני – שפתאום נראו הרבה יותר קלים מלתחזק מחלקת ילדים שלמה 24/7.

חבר יקר שלי טוען שהכל עניין של כסף. למי שיש מספיק לבזבז, החופש יכול לעבור בקלות ובנעימות. אני לעומתו חושב שגם שרי אריסון וביל גייטס היו נשברים, אחרי יומיים קשים בבית עם יורשי העצר שלהם. הם בטח היו מעבירים את המשך הטיפול למי מהמשרתים באחוזה, ובורחים חזרה למשרד הממוזג והשקט.

אין כמו במשרד

אז עם הרבה מזל ומעט כישרון, צלחנו גם את תקופת הקיץ הזו שבאה על סיומה סוף כל סוף. רק תעשו לי טובה קטנה ותפסיקו להשתמש במניפולציה הזאת שנקראת “החופש הגדול”. למי שמסיבה כלשהי מתגעגע לזמן האיכות שלו עם הילדים בבית, רק מזכיר שתקופת החגים מתחילה עוד שבוע )-;

תגובות

תנו בראש!

avatar
  הרשמה  
Notify of
אירועים קרובים
הרצאה: טל פרידמן
09/12/2019 20:00 מתנ"ס שדרות
הופעה: מאיה בוסקילה
08/12/2019 21:00 מתנ"ס שדרות
לוח אירועים מלא
שלחו אלינו תוכן מקורי

יוצרי תוכן שגרים בשדרות והסביבה?
אתם מוזמנים לשתף אותנו בתכנים שלכם, ואנחנו נשמח לתת לכם במה.
תכנים מכל סוג: סרטונים, סיפורים, כתבות ותמונות.

שליחה
דודא לחורף?